שהרבני נ' דוד לובינסקי בע"מ

פסק דין

1.התובע רכש מהנתבעת, שהינה היבואנית הרשמית בישראל של כלי רכב מתוצרת פיג'ו וסיטרואן, רכב מסוג סיטרואן ברלינגו, בתמורה ל-134,110 ₪.

2.לטענת התובע, לאחר קבלת הרכב, התברר לו כי הרכב ניזוק ובוצעו בו תיקוני פח וצבע, מבלי שדבר על כך נאמר לו עובר לקבלת הרכב. על כן, הוא עותר לקבלת רכב חדש ולחילופין לפיצוי בסך 32,000 ₪ בגין אובדן ערך של הרכב ועוגמת נפש.

יצוין, כי התובע לא צירף לתביעתו כל ראיה או חוות דעת המבססים את הנזק שנגרם לו, וביסס את טענותיו על נספח ב' לכתב ההגנה, אשר הוגש על ידי הנתבעת.

3.לטענת הנתבעת, נמסר הרכב ביום 23.9.2012 לתובע, לאחר שזה בדק את הרכב ואישר שאין לו כל טענות או תלונות שהן ביחס לרכב. ביום 24.10.2012 הלין התובע בפני נציגי הנתבעת על כך שקיימים הבדלי צבע בדלת האחורית. לאחר ביצוע מספר בדיקות מקפידות על ידי הנתבעת, התברר כי בזמן העברת הרכב באונייה, אירעה תקלה קטנה שבעקבותיה נגרמה שריטה קטנה לדלת האחורית, שאף תוקנה נקודתית במקום, ואין בכך כדי לגרום לכל ירידת ערך לרכב. עם זאת, כמחווה של רצון טוב ולפנים משורת הדין, הציעה הנתבעת לתובע שני טיפולים שוטפים לרכב על חשבונה וללא כל חיוב.

הנתבעת הוסיפה, כי בהתאם להנחיות משרד התחבורה, לא חלה על הנתבעת חובה להודיע על כל נזק שהוא פחות מ-5% ועל שריטה אחת על חלק אחד במרכב, שאינה מתמשכת לחלק אחר סמוך.

לכתב הגנתה צירפה הנתבעת בין היתר את טופס הבונדד, הכנת המכונית למסירה (נספח ב'), את דרישות חובה ליבוא רכב לשיווק מקומי (מדריך ליבואן רכב) (נספח ד') ואת חוזר משרד התחבורה (נספח ה').

4.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שהוגשו לעיוני, בנספחים שצורפו לכתב ההגנה ושמעתי את הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

5.התובע לא הגיש ולו בדל ראיה להוכחת תביעתו, בין בדרך של תמונה של הרכב או חוות דעת אודות הנזק שנגרם לרכבו. התובע מסתמך אך על נספח ב' שהוגש על ידי הנתבעת, בו כתוב "צבע דלת תא מטען דפוק". ממסמך זה לא ברור איזה נזק נגרם לרכב, אם בכלל, באיזה מצב היה הרכב כאשר קיבל התובע את הרכב לידו, כאשר טענת הנתבעת כי ככל שהיה נזק, הוא תוקן, לא נסתרה על ידי התובע בדרך כלשהי.

יצוין עוד, כי באותו מסמך ממש עליו מסתמך התובע, בעמוד השני, אישר הבודק לחיוב את הכתוב תחת הכותרת "בקרת איכות – מסירת רכב חדש" כדלקמן: "שלמות הרכב חיצונית: פחחות, שריטות, פנסים, פגושים, ניקלים". מכך ניתן ללמוד כי בעת שהרכב נמסר לא נמצא פגם בכל אלה.

מכל מקום, אף אם היה ניתן ללמוד על פגם כלשהו ממסמך זה, לא ניתן ללמוד ממנו כי הוא לא תוקן או מה ערכו, ועל כן, נוכח העולה מנספחים ד' וה' שצורפו לתביעה, לא הוכח כי היה על הנתבעת למסור ללקוח אודות נזק זה, ככל שהיה, או אם נזק כזה היה כאשר התובע קיבל את הרכב לידיו.

התובע אף ציין בפירוש במהלך הדיון בבית המשפט כי הוא איננו תובע נזק, אלא על "חוסר יושר" ועל עצם העובדה שלא צוין בפניו כי הרכב נפגע עובר למכירתו.

6.נוכח כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו, ולפיכך התביעה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ז' כסלו תשע"ד, 10 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: